כשהייתי ממש קטנה, קטנטנה, אהבתי ללכת לים, לאסוף צדפים.. אבל הכי אהבתי, לאסוף את הנעליים של כל הסובבים, הייתי בונה מגדלים של נעליים, בכל מיני צורות וכל מיני צבעים.. אימא שלי הייתה מחייכת אלי, כי הייתי חמודה ואי אפשר היה לכעוס עלי, ומיד קוראת לכל הסובבים.."מי איבד נעליים שיבוא לערמת הנעלולים".

הייתי בונה ארמונות בחול, מציירת ומחברת בין שמים לארץ בין השמש לכוכבים.. הייתי ילדה שאהבה להיות עם עצמה ולספר לעצמה סיפורים, פנטזיות עם סופים טובים.

להעמיד פנים שכל העולם חברים ושאין מלחמות ולמרות זאת, בגיל  3 בדיוק ביום ההולדת שלי, פרצה מלחמת יום כיפור, אני זוכרת כמה חיכיתי  שאבא כבר יחזור. אני זוכרת תמונות מעורפלות, אבא פותח את הדלת עם הזקן והמדים וריח המלחמה.. אני קופצת עליו ומאושרת שאבא שלי שוב איתי כאן.

אז אני שואלת אתכם, כמה קשה לחיות בעולמם של הגדולים. גם היום בעידן הדלי, המקום הכי בטוח הוא הים. הים והגלים שמסמלים את יסוד המים, השמש שמסמלת את יסוד האש. החול, הוא יסוד האדמה והרוח, היא יסוד האוויר.  אותה הרוח שיוצרת חיבורים, שמקשרת בין הגדולים וגם הקטנים. אותה רוח הקודש שמלמדת אותנו להאמין באחר, לסמוך על הילדים, לחבר בין הבריות ולאהוב, בלי הסברים.

בגלגל המזלות, בצד הצפוני מתגורר לו מזל דלי, השולט בחודש שבט. ט"ו בשבט הוא שיא החודש בו הירח מלא. בציר הזמן בדיוק בצד השני של הבריאה יושב לו.. מזל אריה (וט'ו באב). המולות הזאת בין שני המזלות העוצמתיים, חיבור הקוסמי המקשר בין אהבת האני והאגו הרם שבחודש אב, לבין אהבת היקום כולו, הטבע, השמים, המים, החיות, העצים..
ט"ו בשבט, חג של הטבע, שמסמל את החיבור הקוסמי לצמיחה, גדילה ולכוח האינרציה. אותו כוח המסביר את תנועת היקום, גוף אשר נכנס לתנועה קבועה, ימשיך להתמיד בתנועתו, כל עוד לא יפעל עליו כוח אחר. אותו כוח האחראי על התולדה ועל השינויים מרחיקי הלכת שהיקום זקוק להם, דחיפה, מרץ ועוצמה.

כוח ההתנגדות הגלום בתוך העץ, דוחה את הרצון לקבל עבור עצמו ועל ידי הכוח שמתנגד מתוך האדמה.. העץ צומח, גודל ומתפתח. אותו כוח שהשיא שלו הוא בט"ו בשבט, בו השמש והירח בזיווג מושלם, משלימים את כוחה של האהבה הפורצת מן השמים ומשפיעה עלינו כאן באדמה. כוח ההתנגדות של חודש שבט, מחבר אותנו לצמיחה, לגדילה, להתפרצות געשית של החדש, הלא מוכר.

היקום נע מתוך אותו כוח רצון, רצון הוא חומר, הרצון שלנו לקבל עבור עצמנו הוא הרצון לחומר, למטריאליזם, שאיפה לשלמות, לחיים טובים ולשפע חומרי. ותפקיד הדלי, הוא להוסיף את השלמות האמיתית, את הרצון לתת, כמו הטבע, הצמחים והחיים על פני האדמה, ללא שום סיבה, מתוך בחירה.

אצל הדלי זה טבעי ופשוט כל כך, לתת.. ולהשלים את מעגל הקסמים היקומי, אז למה לעזאזל לא כולם דליים.. ?
אולי היינו חוסכים מלחמות, לא היו מריבות, אולי היינו יושבים בים ובונים ארמונות בחול, אז זהו שלא?

הרי הדחף החשוב ביותר והתנועתיות, הם למען מטרה נעלה, אותה מטרה שלשמה הגענו לעולם- לצמוח, לגדול, לאהוב וגם לסבול. כי הרי ללא סבל איך נבריא, איך נעבוד, נתקדם, נכבוש. איך נלמד, איך נחכים ואיך נתחבר להתפתחות נשמתית?!

במחשבת הבריאה קיימות כמה מחלקות. המחלקה הראשונה היא מחלקת הרגש (מים), אחריה מגיעה מחלקת המחשבות (אויר), שם יושב הדלי. הבאה בתור, מחלקת הוצאה לפועל (אש) והאחרונה היא מחלקת התוצר (אדמה).. אותה מלכת מחשבת, הבריאה, מורכבת מאלמנטים רבים, המשלימים את הכוח האגדי, שממנו מופקים כל אוצרות הטבע.. שמכוונים לבריאה מחודשת, יוצרת יש מאין, מפיקה את מלכת מחשבת הבריאה המקודשת שבוראת תוצר מושלם... לך תתווכח עם היקום.

עידן הדלי, עידן של איחוד היקום כולו, הרצון לחבר בין כל הנשמות ללא הבדל, דת, מין, צבע או לאום. הרצון לקבל ולתת בלי חרטה, בלי ספק.. אינטליגנציה אינטואיטיבית מחלחלת בעולם ומשחררת את הנשמה מכבדות החומר.

חודש שבט הוא חודש של גאולה... הדליים שואפים להתרוממות הנפש, מחוברים ישירות לצינורות קוסמיים ולאידיאלים נשגבים. יודעים יותר, מבינים שהיקום צריך לחבר בין הקצוות ושהעולם בנוי ממעגלים. הדליים חברותיים ובעלי רצון לתרום לחברה ולאנושות כולה. מקוריים, נקיים מתחושת אשם, ללא דעות קדומות וללא רגש אישי.. הם אוהבים את כולם וקשה להם להבין איך אפשר לאהוב רק אדם אחד.

הדליים הם אותם ילדי הפרחים המציירים את היקום בצבעים עזים, באהבת הבריות ובשוני כל כך מופלא.
  
הדליים, בעלי רעיונות חדשניים ומקוריים, פורצי מסגרות ורצון לשנות, בלי חשיפה ופרסום.
לעיתים, יוצאי דופן עד כדי מוזרות. הדליים, מחברים בין המים של הדגים ובין האדמה של הגדיים. המשולש האגדי היוצר את הכוח האלוהי להתפרץ מעלה.. וברור שאי אפשר לעשות זאת לבד. אחד למען אחדות ואחד למען כולם.

מכאן תבוא הגאולה. זהו חודש של חיבור לצינורות קוסמיים.. הרי ברור שכשהמשיח יגיע זה יקרה בחודש שבט ובעידן הדלי.
הדליים הם אותם שליחים המכוונים לאיחוד.. הם שוחרי אמת, אמונה ואהבת הכלל, עד כדי התבוללות, סטיות ואולי אף קבלת הכל כמובן מאליו.   

הדלי הוא מזל יציב, יחד עם השור האריה והעקרב, אותם קבוצת מזלות שקשה להם עם התזוזה בכל שעות היום. הדליים צריכים למלא את עצמם באור, דרך שינה ושכיבה. קל להם להרגיש תחושת בדידות, למרות שהם מוקפים אנשים, חברים ומכרים. קשה להם להרגיש רגש אישי. 

 

הדלי האוראני, יכול לעבור מקיצוניות אחת לקיצוניות אחרת בלי שום בעיה. הרצון הנשגב למקוריות בוער בו, הוא מסתכל על העולם מלמעלה וקשה לו לעיתים לרדת למטה. מתוך אגו רם הנאסף מן המזל שממול.. מזל אריה. אותה אנרגיה של השמש, הזורמת אליו בלי מאמץ מיותר מלבה אותו, אך יחד עם זאת, הוא בא מן הצד הנגדי, מן החושך המוחלט.. על כן חשוב כל כך המיזוג עם האור, האחדות, החיבור לאהבה, לרגש אישי ולנשמה.

הדלי האגדי, גם אדם וגם כלי.. המכיל את המים. אותו כלי שמחבר אותנו לקדמה, לחוק הכלים השלובים. מכשירי חשמל, הממציא הגדול והמוכשר, 'אלברט איינשטיין', מסמל את הדלי האוראני. אותו דלי שמחובר לכוכב אוראנוס, המחובר למהפכות וקידמה, גאון ושיגעון.. אותו כוכב שמנתק אותנו מן האדמה ומחבר אותנו לעולמות עליונים.. מצד שני, הדלי נשלט על ידי כוכב שבתאי, אבי האלים, המחבר את הדלי לארץ, לאדמה ולמסגרת נוקשה ואבהית. הדלי שמתחבר לפסגות גבוהות, לשאיפות, עדיין מחובר בבסיסו לאדמה.

כוכב שבתאי (אבי האלים) מחבר את הדלי למסגרת ואורנוס(המהפכן) מוביל את הדלי לפרוץ ולנפץ את המסגרת..

 

אותו הדלי, המחבר בין שלושת העולמות, בין כוח הנסתר למציאות, בין שמים וארץ.. בין המחר לאתמול.

 

הערוצים דרכם עוברת אלינו אנרגיית הכוכבים והמזלות, הן האותיות, אותיות הן ערוצי תקשורת אשר עוזרות לנו להיות ממוקדים בחיים, להתחבר לדרך הנכונה מתוך התבוננות ודיוק. על ידי מדיטציה וחיבור לאותיות ניתן להתחבר לתדר הנכון, המוביל אותנו למודעות.
 
אותיות החודש : צב
צ – האות שבראה את מזל דלי, הכוח לחבר בין הקצוות ולכוון לגאולת עולם.
ב– האות שבראה את כוכב שבתאי. שמגבילה את הידע ומתעלת אותו אל נפש האדם.

שיהיה לכולנו חודש טוב, אהבה והשלמה של הבריות.